היחס בין המשכיות לחידוש ובין מסורת למודרנה הוא ציר מרכזי במחשבה היהודית לדורותיה. ואולם, מעט תשומת לב הופנתה במרוצת השנים למאפיינים ולייחוד של המודרנה ושל המודרניזם ביהדות ספרד והמזרח. עוד פחות מכך נבחנו נקודות מבט נשיות על הסוגיה הזו. האתגר כאן כפול: בראשית המודרניזם מעטות הנשים שכתבו ותיעדו את פועלן והגותן, ואלה שעשו זאת נשכחו או הושכחו מן הזיכרון הקולקטיבי היהודי.

בנוסף לכך, הידע של נשים לא נתפס כידע "קאנוני" ובעל ערך, והתוצאה היא – עד ימינו – החמצה של נקודות מבט מרתקות ועשירות על סוגיות מרכזיות במחשבה היהודית. בסדרה נבחן את גישתן של שלוש נשים בהיסטוריה של היהדות הספרדית והמזרחית במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20: נשאל מהי השקפתן בנוגע ליחסים המורכבים בין מסורתיות ומודרניזם, ונתבונן באופן שבו ההצטלבויות בין מגדר, זהות דתית, לאומית ואתנית מתבטאות במחשבתן. נעסוק בנקודות המבט של אמה לזרוס (ניו יורק, משפחה ספרדית מאנוסי פורטוגל), פרחה ששון (הודו – הקהילה הבגדאדית, לונדון) וז'קלין שוחט כהנוב (מצרים וארץ ישראל).

יפה בניה היא מרצה בקריה האקדמית אונו בחוג למדעי היהדות, עמיתת מחקר במכון שלום הרטמן ועמיתה בבית יוצר ישראלי של תנועת פנימה. מייסדת בית מדרש ערבות – נשים מחברות מסורת ופמיניזם. חוקרת נשים ביהדות הספרדית המזרחית.