התוספתא

התוספתא היא קובץ מקורות תַנָּאי קדום, שלא נכלל במשנה אך עולה עליה בכמות ובעושר. ככזה יש הטוענים שהוא מהווה צוהר אל "חדר רצפת העריכה" של הספרות התנאית, ואל האופן שבו נאספו ונערכו מקורות חז"ל. בד בבד, התוספתא מספקת לנו מקור להבנת הרקע ההיסטורי והתרבותי של ספרות חז"ל בשלהי העת העתיקה. 
 
במהלך הסדרה נבקש לעמוד על טיבו של קורפוס זה כמקור מרכזי להבנת תהליך היצירה החז"לי. במוקד עיוננו יעמדו משנה ותוספתא עדויות, ודרכן נעסוק בשאלת שימור התורה בתקופה זו. בתוך כך, נבחן את תפקידה של התוספתא בעיצוב פרויקט התורה שבעל־פה. נעמוד על המגמה החז"לית לשמר קולות סותרים ומסורות ומגוונות, וננסה לברר מה עומד מאחורי ההחלטה לערוך טקסט רב־קולי. בד בבד, נרחיב את המבט לעולם הלא־יהודי ונשווה בין אסטרטגיות שימור מסורות אצל יהודים, נוצרים ופגאנים, תוך כדי בחינת היחס בין טקסט כתוב למסורת חיה. באופן זה, נעמוד על היצירה החז"לית מתוך ההקשר התרבותי הרחב של שימור מסורות וזהויות בעולם בעת העתיקה. 

מיכל בר-אשר סיגל היא פרופסור בחוג למחשבת ישראל באוניברסטת בן גוריון ומשמשת כסגנית נשיא האוניברסטה לקשרים בין לאומיים.