מגורשי ספרד יצאו מארצם עם שלל לשוני גדול (היו בהם דוברי קסטיליאנית, קטלנית, פורטוגזית, ערבית ועוד). במהלך המאה ה־16 התגבשה שפה אחת כשפתם האתנית של המגורשים: הלאדינו. שפה זו ותרבותה שמרו על ייחודה של הקבוצה בפסיפס היהודי–עות'מאני, והייתה נדבך חשוב בהתגבשותה של "יהדות ספרד". על פני מאות שנים, הצמיחה תרבות הלאדינו יבול עשיר ומגוון של יצירות ספרותיות – כתובות ומושרות, שרבות מהן עדיין לא מוּכרות דיין.
כיצד היצירות הספרותיות שיקפו את אסטרטגיית ההישרדות המיוחדת של יהודי אל־אנדלוס במדינה העות'מאנית? באיזה אופן הנגישה הספרות העממית את התרבות הרבנית בעברית להמון העם דובר הלאדינו? ומה הייתה תרומתן הייחודית של נשים לספרות הלאדינו? בסדרה נעמיק בכמה יצירות מופת בספרות הלאדינו: קומפלאש די יוסף הצדיק – המחזמר היהודי הראשון, מדרש "מעם לועז" שזכה לכינוי "התלמוד הספרדי", שירי הרומאנסה הנשיים והרומנסֵרו השבתאי המקודש; ודרכן נעמוד על אופן היווצרותה של "ספרד הווירטואלית" סביב אגן הים התיכון.
ד"ר אליעזר פאפו הוא מרצה בכיר במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן־גוריון בנגב, חבר מן המניין באקדמיה הישראלית הלאומית ללאדינו וחבר חוץ של האקדמיה הספרדית המלכותית. הוא משמש כנציג האקדמיה הישראלית במועצת הרשות הלאומית לתרבות הלאדינו, נשיא "ספרד: החברה לחקר יהדות ספרד ופזורתה", יו"ר מרכז משה דוד גאון לתרבות הלאדינו באוניברסיטת בן־גוריון בנגב ועורך ראשי של "איל פריזינטי – כתב עת לחקר יהדות ספרד".
