"לא מזמן מיכל ואני באנו לנחם אבלים אצל משפחתו של סמל ראשון אדם צרפתי זכרו לברכה, שנפל בקרבות דרום לבנון. שאלתי את אמו מלי מדוע קראה לבנה אדם, והיא ענתה לי תשובה כה פשוטה: זו המילה הכי חשובה. כולנו בני אדם. חלק מרקמה אנושית של משפחת האדם. זה כולל את הכל".
כך פתח נשיא המדינה, יצחק הרצוג, את נאומו באירוע "משכן לעברית", האירוע השנתי של בית הנשיא בשיתוף בית אבי חי לכבוד שבוע הספר העברי. האירוע, שהתמקד השנה במחווה למשורר שאול טשרניחובסקי במלאות 150 שנה להולדתו, עסק בין היתר בשירו "אני מאמין", המוכר גם במילותיו הראשונות "שחקי, שחקי".
"את המטען הזה מצליח טשרניחובסקי להכניס בשירתו, שהיא שירת האדם. אדם שהוא בן ברית עם העולם. אדם שמרגיש כבן בית בטבע ומבעד להרבה מאוד סער הוא שר לעולם שירי אהבה עמוקים ועזים, כמו בשיר 'אני מאמין'. וכמה מפליאה המחשבה על כך שאת שיריו אלו הוא כתב בעברית שרק מתחילה להקיץ ולהתעורר משנים של תרדמת גלות", המשיך הנשיא. "דווקא במציאות המסובכת ששוררת בארצנו ובאזור כולו. דווקא למול העימות הממושך, הכואב, שותת הדם, המלחמה בינינו לבין אויבינו, דווקא למול אלו, המילים של טשרניחובסקי רלוונטיות ומביאות מזור ונחמה, מזכירות לנו שיש נתיב שבו אפשר להיות אדם אוהב עמו ומולדתו ובן ברית עם העולם, אח אוהב לכל אדם באשר הוא אדם".
אהבת האדמה, האדם והשפה העברית הייתה החוט השוזר את העיסוק בדמותו של טשרניחובסקי לאורך הערב כולו. היא עלתה מן הביצועים המרגשים של רונה קינן לשירים "והיה בחשכת הערב" ו"אני מאמין", וכן מן הקריאה בשיריו שהתקיימה במהלך האירוע.
על הקשר בין שירתו של טשרניחובסקי לבין המציאות הישראלית העכשווית דיבר גם מנכ"ל בית אבי חי, ד"ר דוד רוזנסון: "אלו לא ימים רגילים במדינת ישראל", אמר. "כמו רבים כאן, גם אני חווה זאת על בשרי. כמנהל מוסד תרבות נאלצתי לבטל בשבוע שעבר את היום הראשון של פסטיבל ספרות הילדים שלנו בשל חזרת המלחמה והטילים, וכְאב אינני עוצם עין בלילה בגלל שני בנים המשרתים בצה"ל מעבר לגבול".
לצד שיריו על המצב היהודי, האנטישמיות והמאבק הציוני, הזכיר רוזנסון גם את האידיליות שכתב טשרניחובסקי על הטבע שבו גדל. "הוא חיבר אידיליות נפלאות על נוף ילדותו – נוף שהוא במידה רבה גם נוף ילדותי", אמר. "וכפי שלימד אותנו בשירו הגדול: 'האדם אינו אלא קרקע ארץ קטנה, האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו'".
לדבריו, דווקא בתקופה הנוכחית מתחדדת חשיבותה של התרבות. "התפקיד שלנו בבית אבי חי הוא לחשוף את אוצרות התרבות היהודית ולקדם את השירה, הספרות, האמנות והתרבות הישראלית. אנחנו מאמינים בכוחם של הטקסטים להעניק השראה, לחבר את החברה, לטפח אותה ולהשפיע עליה ועל המתרחש במציאות".
טשרניחובסקי, כפי שתיאר את חייו המשורר עמיחי חסון, מנחה הערב, נולד ב־1875 בכפר מיכאילובקה שבדרום האימפריה הרוסית. מסלול חייו דמה לזה של רבים מן המשוררים היהודים בני "תחום המושב" במזרח אירופה: מן הכפר עבר לאודסה, משם לברלין, המשיך לתקופה באמריקה, שב לרוסיה, ולבסוף עלה לארץ ישראל בשנת 1931 והתיישב בתל אביב.
חסון הזכיר כי לצד הקריירה הספרותית שלו שימש טשרניחובסקי גם כרופא. הוא עבד בסנקט פטרבורג, שירת כרופא צבאי רוסי בסיביר ובחרקוב, ולאחר עלייתו לארץ שימש כרופא בתי הספר בתל אביב. טשרניחובסקי נפטר בשנת 1943 בירושלים, לא הרחק ממשכן הנשיא של ימינו, במעון הפטריארך היווני הסמוך למנזר סן סימון, שם נהג המשורר לבלות את חודשי הקיץ, הרחק מן הלחות התל־אביבית ובין חורשות האורנים של קטמון.
חסון תיאר את טשרניחובסקי כדמות יוצאת דופן בקרב משוררי דור התחייה. אף שהחזיק בהשקפות לאומיות מובהקות, הוא נודע בעיקר כמשורר של טבע, אהבה ותשוקה. יצירתו השתרעה על פני מגוון רחב של סוגות, מפואמות ובלדות ועד סונטות וכלילי סונטות, ונכתבה בעברית עשירה ורבת רבדים, השואבת הן מלשון המקרא והן מלשון חז"ל.
לצד יצירתו המקורית היה טשרניחובסקי גם איש רוח רחב אופקים ומתרגם פורה. חסון הזכיר כי מלבד יידיש, רוסית ועברית, הוא שלט בשפות רבות נוספות ובהן צרפתית, אנגלית, גרמנית, לטינית ויוונית. ידיעותיו הלשוניות אפשרו לו לתרגם לעברית יצירות מופת מן הספרות העולמית, ובהן כתבי הומרוס, גתה, מולייר ושייקספיר, לצד אפוסים ויצירות קלאסיות מתרבויות מגוונות, מפינלנד ואיסלנד ועד מסופוטמיה.
בהמשך ישיר לדברי הנשיא הרצוג, חזר גם הסופר והעיתונאי מתי פרידמן למילה "אדם". פרידמן סיפר כי במהלך עבודתו על ספר העוסק בצנחני היישוב נתקל במחברותיה של חנה סנש, ובהן אחד השירים הראשונים שכתבה בעברית לאחר עלייתה לארץ:
בִּמְדוּרוֹת מִלְחָמָה, בִּדְלֵקָה, בִּשְׂרֵפָה,
בֵּין יַמִּים סוֹעֲרִים שֶׁל הַדָּם,
הִנְנִי מַבְעִירָה פַּנָּסִי הַקָּטָן,
לְחַפֵּשׂ, לְחַפֵּשׂ בֶּן-אָדָם.
לדבריו, המילה "אדם" הייתה ככל הנראה המילה האהובה על סנש. "במילה הזו שנכתבה בשדות-ים, שומעים בבירור הד של טקסט שנכתב באודסה ב-1892", אומר פרידמן:
שַׂחֲקִי, שַׂחֲקִי עַל הַחֲלוֹמוֹת,
זוּ אֲנִי הַחוֹלֵם שָֹח.
שַׂחֲקִי כִּי בָאָדָם אַאֲמִין,
כִּי עוֹדֶנִּי מַאֲמִין בָּךְ.
לדברי פרידמן, האמונה באדם עומדת בלבו של המפעל הציוני, וטקסטים כמו "אני מאמין" של טשרניחובסקי נטועים עמוק בתרבות הישראלית. דווקא בעידן שהוא הגדיר כ"זמן לא־אנושי" – עידן של מלחמה, מסכים, טכנולוגיה והתרחקות בין בני אדם - חוזרת המילה "אדם" ומזכירה את המשימה הבסיסית ביותר. את דבריו חתם במשפט קצר: "המשימה שלנו קשה לביצוע אבל גם לא מאוד מסובכת. להישאר בני אדם".
המשורר שחר־מריו מרדכי הקדיש את דבריו לשיר "הוי, ארצי! מולדתי!", שנכתב בשנת 1933, שנתיים לאחר עלייתו של טשרניחובסקי לארץ. מרדכי הצביע על כך שזהו השיר הראשון שכתב המשורר בהגייה הספרדית, ההגייה שהפכה לימים לבסיס העברית המדוברת בישראל, והציע קריאה מחודשת ביחסו המורכב של המשורר לארץ:
הוֹי, אַרְצִי! מוֹלַדְתִּי!
הַר-טְרָשִׁים קֵרֵחַ.
עֵדֶר עֻלְפֶּה: שֶׂה וּגְדִי.
זְהַב-הָדָר שָׂמֵחַ.
לדבריו, הקריאה החוזרת "הוי" הפותחת וחותמת את השיר אינה רק קריאת התפעלות אלא גם קריאת צער, המהדהדת את לשון המקרא. טשרניחובסקי, שהגיע מנופיה הירוקים של דרום האימפריה הרוסית, התאהב בארץ החדשה אך גם חווה את זרותה. "הוי, ארצי! מולדתי!" ו"הוי, הוי, ארץ חמדת לב" הן, לפי מרדכי, שתי פניות אינטימיות לארץ שהייתה למולדתו הנבחרת, אף שלא נולד בה. כמו כן, הציע מרדכי להבין את המילה "עֻלְפֶּה" לא כתיאור של עילפון אלא של כיסוי, כמו בפסוק "מֵעָיו עֶשֶׁת שֵׁן מְעֻלֶּפֶת סַפִּירִים" משיר השירים.
לביצוע של "אומרים ישנה ארץ" עלו יותם אלון מקיבוץ בארי והדר אלעד בן הרוש, אלמנתו של הלוחם דניאל יעקב בן הרוש שנפל בעזה. השניים הם בוגרי "צליל מכוון", סדנת לימוד, כתיבה והלחנה לבני מעגלי השכול שפועלת בבית אבי חי, בליווי המוזיקאי אביב בכר שהצטרף אליהם גם על הבמה.
בדברים שקדמו לשיר, שאותו ביצעו יחד עם אביב בכר, מנחה הסדנה, תיארו השניים את האופן שבו מילותיו של טשרניחובסקי פוגשות אותם בתוך המציאות הישראלית הנוכחית. אלון דיבר על הקושי שלו לחשוב על המדינה בלי לעבור דרך אובדן וכאב, ועל השאלות שהשיר מציב ביחס לארץ שאנו מבקשים לבנות כאן. בן הרוש סיפרה כי מאז נפילת בעלה היא ממשיכה לשאול "איפה אתה?" ולחפש את דניאל, אך גם את הקשר שלה אל הארץ עצמה. "אני מחפשת בין הגרסאות של הארץ הזאת", אמרה, "גרסאות שהרבה פעמים מלאות בהרבה כאב וקושי, ולפעמים גרסאות של תקווה". הם דיברו על השיר הזה כרגע של כאב של המשורר, שגם אחרי שהוא מגיע לארץ הוא ממשיך לשאול איפה אותה הארץ המובטחת:
אוֹמְרִים: יֶשְׁנָהּ אֶרֶץ,
אֶרֶץ רְוַת שֶׁמֶשׁ…
אַיֵּה אוֹתָהּ אֶרֶץ?
אֵיפֹה אוֹתוֹ שֶׁמֶשׁ?
את הערב חתמה רעיית נשיא המדינה, מיכל הרצוג, בקריאה של "ראי אדמה", שירו של טשרניחובסקי משנת 1939. בדברים שקדמו לקריאה קשרה הרצוג בין סיפורו של אביה, מלוחמי הפלמ"ח שהשתתפו בליל הגשרים, לבין המציאות הישראלית של השנים האחרונות. היא הזכירה את חניתה, אחד מיישובי חומה ומגדל שעליהם כתב טשרניחובסקי, אשר גם כיום שוכן סמוך לגבול לבנון ומתמודד עם איום מתמשך.
על רקע זה, השיר נחווה כאקטואלי מתמיד. בשיר פונה טשרניחובסקי אל האדמה ומוסר לה את "הטובים בבנינו", צעירים שלא זכו להגשים את כל תקוותיהם:
הֵא לָךְ הַטּוֹבִים בְּבָנֵינוּ, נֹעַר טְהָר חֲלוֹמוֹת,
בָּרֵי לֵב, נְקִיֵּי כַּפַּיִם, טֶרֶם חֶלְאַת אֲדָמוֹת,
וְאֶרֶג יוֹמָם עוֹדוֹ שֶׁתִי, אֶרֶג תִּקְווֹת יוֹם יָבֹא,
אֵין לָנוּ טוֹבִים מִכָּל אֵלֶּה. אַתְּ הֲרָאִית? וְאֵיפֹה?
כך, מתוך השתי והערב של הכאב והאהבה, הסתיים הערב שהוקדש לזכרו של המשורר שלא חדל להיות רלוונטי, גם 150 שנה לאחר הולדתו.
תמונה ראשית: שאול טשרניחובסקי\ ויקיפדיה
צילומים בתוך הכתבה: ניקולאי בוסיגין
