מְאֻבָּן / רביד כהן חגי

כְּשֶׁחַבְלֵי טַבּוּר נִכְרָכִים

וְאֵימַת-מַּחֲנָק אוֹפֶפֶת

אֲנִי עוֹצֶמֶת אֶת עֵינַי,

מְנַתֶּקֶת קִשְׁרֵי הַצָּלָה

וְשׁוֹקַעַת עָמֹק אֶל הַיָּם שֶׁבִּפְנִים,

גַּלֵּי הַיָּם מְנַסִּים לְהָעִיר אוֹתִי,

יְצוּרִים יַמִּיִּים מְבַקְּשִׁים לִטְרֹף אוֹתִי,

החֻמְצוֹת שבמַּיִם זוֹמְמוֹת לְהָמֵס אוֹתִי

אַךְ יָכֹלְתִּי עַל כָּל אֵלֶּה

בְּדַרְכִּי הַמְּרַחֶפֶת אַט-אַט

מַטָּה מַטָּה

עַד שֶׁנַּחְתִּי בַּחֲבָטָה רַכָּה

עַל קַרְקָעִית הַיָּם הַנִּכְסֶפֶת,

שִׁכְבוֹת חוֹל עֲדִינוֹת כִּסּוּ אוֹתִי בִּשְׂמִיכָה אִמָּהִית

מִקָּצִי הָאֶחָד

לְקִצִּי הָאַחֵר

קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ לֹא חָדְרוּ עוֹד אֵלַי

וְרַק לַחַץ הַמַּיִם בְּעִקְּשׁוּת מַתְמֶדֶת

פָּעַל לַהֲפֹךְ אוֹתִי

לְזִכָּרוֹן,

מַחְלִיף חָמְרֵי-חַיִּים

בְּחָמְרֵי-שִׁמּוּר

מְחַלְחֵל עֲמִידוּת בְּחַלְלֵי רֶגֶשׁ רֵיקִים.

מְטַיְּלִים נִמְרָצִים וְסַקְרָנִים בְּעוֹלָמִי

חוֹלְפִים עַל פָּנַי,

מְלַטְּפִים בִּפְלִיאָה אֶת קְלִפָּתִי

הַמְּחֻסְפֶּסֶת

אֲנִי עֵדוּת מַרְשִׁימָה וְאִלֶּמֶת מִמַּעֲמַקֵּי הַזְּמַן

לְכָךְ שֶׁאֶפְשָׁר

לָמוּת

מִבְּלִי לְהִתְכַּלּוֹת.

רביד כהן חגי - בת 45 מזכרון יעקב, אני מטפלת רגשית במשפחות שכולות, לומדת ומלמדת את תחום השכול והטראומה. את השיר כתבתי מתוך החוויות האישיות והטיפוליות שאני פוגשת במסעותיי בעולם השכול.