לא בשמים היא

השוק הכלכלי לימד אותנו שככל שמשהו נדיר יותר, כך הוא שווה יותר. אתם יכולים לאסוף מהרחוב פיסת אבן קטנה ללא עלות, אבל תמורת חתיכת זהב קטנה, תצטרכו לשלם כסף רב. ואולם, בפרשת השבוע אומר משה את הפסוקים המפליאים הבאים:

"כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא־נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא: לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה־לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: וְלֹא־מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר־לָנוּ אֶל־עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: כִּי־קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ". (דברים פרק ל, יא-טו)

יכולנו לצפות ממשה, ולו כאקט שיווקי, להמשיל את התורה לזהב; להציג אותה כדבר נדיר; לומר להם שרק מי שיקדיש לה את כל חייו יוכל להבין אותה; לומר שאומנם המצוות רחוקות־רחוקות מאיתנו, אבל מי שיבנה לו סולם רוחני ויטפס כל העת השמיימה יזכה לגעת בהן. אבל משה בוחר להגיד בדיוק את ההפך –

משהו נטול כל היגיון שיווקי, כפי שאנחנו מכירים אותו: מצווה זו אינה בשמיים ואינה מעבר לים, ולא צריך להתאמץ בכלל כדי להגיע אליה. ואכן, התורה משולה למים שנמצאים בכל מקום, ולא למרגליות נדירות. האם זה אומר שהתורה היא דבר זול ונטול חשיבות כמו אבן ברחוב? מאיר שמחה הכהן (משך חכמה), מסביר:

"הבורא יצר כל בחכמתו הבלתי תכלית, ועשה מה שמוכרח יותר להיות מצוי יותר: האדם כשיולד בל יוכל לחיות אף רגע בלא מזון קל, הוכן לו תיכף חלב אמו, מה שדומה לו במזגו ולפי ערך גדולו. וכן האויר אשר בל יכול להיות בלעדו, הוכן לו בלא טורח. והמים אשר הוא צריך - לא הכרחי כל כך כמו האויר - מצוי לו, אך צריך קצת עמל להשיגו. והלחם אשר יותר יכול להתקיים בלעדו עד שלושת ימים, צריך עמל יותר. והמעון אשר הוא יותר בלתי הכרחי, צריך עוד יותר עמל. רק כאשר יעות האדם דרכו ויעדן עצמו במאכלים מותריים, עד כי צריך עמל רב בלב ובשר להשיגם, כמו המעדנות והבשר, והורגל כל כך עד כי ישוב אליו הכרחי".

דווקא מה שהכרחי לקיום שלנו יהיה לרוב הכי מצוי. אומנם זה לא יבוא לידי ביטוי בערך השוק שלו, אבל אל תיתנו לשיטה הקפיטליסטית לעוור אתכם. התינוק צריך בדחיפות אוכל, והינה, הארוחה שלו כבר מחכה לו מוכנה בשדי אימו; אנחנו זקוקים נואשות לאוויר, אז הוא פשוט שם, לרשותנו; אומנם שתיית מים, שבלעדיה איננו יכולים לחיות, דורשת מעט יותר מאמץ מנשימת אוויר, אבל גם מים מתוקים מצויים בשפע; בשביל הלחם צריך להתאמץ יותר, אך האדם יכול לחיות שלושה ימים בלי אוכל. אנחנו מאבדים את ההבנה הפשוטה הזאת ורודפים אחרי מוֹתָרוֹת באופן אינטנסיבי כל כך, עד שנראה לנו שהם הכרחיים לנו. ובאופן מפתיע, כותב המשך חכמה, כך זה גם בענייני מוסר. ניתנה לנו באופן טבעי אהבת היושר – ליבנו נוטה לאהבת הטוב והמועיל – ולכן קבע משה: "לא בשמים היא"! התורה אינה דומה לזהב, שאין לו כלל חשיבות, אלא היא כמו מים, שלא-ניתן לחיות בלעדיהם. בהשאלה לימינו נוכל להגיד כך: התרבות שלנו והערכים שלנו אינם אמורים להיות נדירים כיהלומים; הם מצויים פה, כמו האוויר, ואנחנו זקוקים להם כאוויר לנשימה.

אבל רגע, משה אמר: "הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא־נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ". למה "מצווה" בלשון יחיד? פרשנים רבים מפרשים את זה ככינוי כללי לכל המצוות, אבל המשך חכמה סבור שמדובר בַּמצווה שבה עסקו הפסוקים הקודמים בפרשתנו – מצוות התשובה, מצוות ההשתנות.

רגע לפני ראש השנה, אולי זה הזמן לשאול את עצמנו מה נרצה להיות בשנה הקרובה? שינוי, תיקון דרך ובקשת סליחה ממי שפגענו בו נראים לנו לרוב כמו מבצע מפחיד ומאיים וכמעט בלתי-אפשרי. משה אומר לנו: "לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא [...] כִּי־קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ".

שיפה ושונה, מאוד שונה, תהיה השנה.

שבת שלום וחג שמח.
מבוסס על פרק 307 - פרשת ניצבים: "לא בשמים היא" בהסכת היומי מקור להשראה
תמונה ראשית - ChatGPT