אסור לשימוש: פרשת יתרו

שלושה חודשים אל תוך המסע המדברי של בני ישראל, והדרמה מגיעה לאחד משיאיה - עשרת הדיברות. נקרא את הדיבר השלישי: 

לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא כִּי לֹא יְנַקֶּה יְהוָה אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא. (שמות כ, ב-ו)

ההבנה המרכזית של הדיבר הזה לאורך הדורות הייתה כפשוטו - לא להגות את השם של אלוהים. אבל למה שאלוהים לא ירצה שיגידו את השם שלו? ייתכן שמדובר בניסיון ליצור מרחק ובידול. האיסור לשאת את שמו מבדיל ומרומם אותו והופך אותו לקדוש. אם לשופט אין פונים בשמו הפרטי, אלא כ"כבוד השופט", ואם לשר נוהגים לפנות במילים "אדוני השר", אז קל וחומר שאין מזכירים את שמו של האלוהים בכבודו ובעצמו כשאין נדרשים לעשות זאת.

אבל האמת היא שמעולם לא "קניתי" את ההסבר הזה. שנים שאני חש שהדיבר הזה אינו עוסק באיסור הגיית השם, אלא במשהו מהותי בהרבה. אלוהים מזהיר אותנו לא להשתמש בו ובשמו סתם: לא להגיד דברים בשמו; לא לשחק אותה כאילו אנחנו יודעים מה הוא חושב; לא להתיימר לייצג את הרצון שלו עלי אדמות; ולא להעריך שאנו יודעים מהו נס ואיפה אלוהים התערב. אין זה קשור להגיית האותיות; זה קשור לשימוש בשמו במובן העמוק. זה קשור להפיכת התורה לקרדום לחפור בה.

הנה דוגמה פוליטית ישנה, שאני מקווה שלא תפגע באף אחד. לפני שנים רבות למדתי באוניברסיטה אצל העיתונאי והפרשן חנן קריסטל. הוא סיפר לנו על פגישה שהייתה לו עם אריה דרעי, בימים שש"ס עמדה לעשות את מה שזכה לכינוי "התרגיל המסריח" עם שמעון פרס. הייתה אז ממשלת אחדות, והרוטציה התקרבה. הרעיון היה ליצור ברגע האחרון קואליציה צרה, בלי הליכוד. קריסטל אמר לדרעי שהם השתגעו לגמרי. איך הם מתכוונים לשתף פעולה ככה, עם המערך, הרי הציבור שלהם הוא ימני ואוהב את הליכוד; הוא יתנקם בהם אלקטורלית. דרעי חייך ואמר לו בערך כך: "הרב עובדיה ירד מהשמיים ויגיד שזו מצווה להצביע ש"ס, והם יצביעו". בקמפיין הבחירות ארגנה ש"ס עצרת גדולה, והרב עובדיה הגיע אליה במסוק. כולם ראו אותו יורד מהשמיים, ובנאומו הוא אכן הסביר להמונים שמצווה לשים בקלפי עוד פתק ועוד פתק של ש"ס. חולקו גם קמעות ופוזרו הרבה הבטחות בשמו של אלוהים. באתר הרשמי של ש"ס אפילו הופיעה ההבטחה שמי שיצביע ש"ס – מובטח לו גן עדן. על זה נאמר "לא תישא את שם ה' לשווא".

שוב ושוב רבנים, פוליטיקאים, אישי ציבור, גורואים למיניהם, מתקשרים ואפילו מפקדים בצבא עושים שימוש בשם אלוהים ונושאים אותו לשווא. במובנים רבים, אפילו כשאדם משוחח לתומו עם רעהו ואומר לו שבעזרת ה' קרה או יקרה משהו, הוא נושא את שם ה' לשווא.

אלוהים הוא גם הסמל של האמת האובייקטיבית, הצדק המוחלט, הטוטליות הבלתי־ניתנת לבקרה. במובנים רבים, איסור נשיאת שם ה' לשווא הוא גם הציווי לא להשתמש במונחים של אמת אובייקטיבית וצדק מוחלט לשווא. על פי רוב, האמת אינה נמצאת בכיסנו, ואיננו יכולים לדבר בשמה.

יש מי שהצביעו על כך שהמילה שָּׁוְא היא ראשי תיבות של שקר ולא אמת. לפי פרשנות זו, איסור נשיאת שם ה' לשווא הוא האיסור להשתמש באלוהים לדברים שקריים. ואולם, נתקלתי גם בפרשנות רדיקלית יותר מזו. כתוב: "לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא", לפני המילה שָּׁוְא מופיעה האות למ״ד. ראשי התיבות של לַשָּׁוְא, לפי פרשנות זו, הם: "לא שקר ולא אמת". כלומר, אל תשתמש באלוהים למטרות שקר, זה ברור, אבל גם לא למטרות אמת. פשוט הוצא אותו מהוויכוח, או ליתר דיוק - אל תכניס אותו לשם מלכתחילה.
מבוסס על פרק 159 – פרק 164 – פרשת יתרו: לא תשא את שם בהסכת היומי מקור להשראה
תמונה ראשית - משה על הר סיני. ציור מאת ז'אן-לאון ז'רום, סוף המאה ה-19\ ויקיפדיה