שקר למען השלום: שיעור מפרשת ויחי

"רבן גמליאל אומר: על שלושה דברים העולם עומד; על הדין ועל האמת ועל השלום" (משנה אבות, א, יח). ומה קורה כשנוצר מתח בין האמת לשלום? במסכת יבמות אומר רבי אילעא בשם רבי אלעזר בר' שמעון את הכלל הבא: "מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום". לשנות, זאת אומרת – לא לומר את האמת. כדי להצדיק את דבריו מפנה רבי אילעא לקטע קצרצר מהפרשה שלנו, פרשת ויחי.

 וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ. וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר. כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ וְעַתָּה שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו. (בראשית נ, ט"ו- י"ז)

 17 שנה חלפו מאז שדאג יוסף שיביאו את יעקב אביו למצרים; 17 שנה שבהן כל משפחת ישראל הגדולה, כולל הנכדים והנינים והשפחות והעבדים והמקנה, מתגוררים בארץ גושן שבמצרים. והנה, הגיעה שעתו של יעקב למות. אֵבֶל כבד יורד על מצרים בשל מות אביו של השליט יוסף, ובינתיים מתפרצת מחדש חרדת האחים. הם חוששים שמא עתה, כשאבא שלהם איננו, יוסף ינקום את נקמתו. האחים מתקשים להאמין שיוסף באמת סלח להם, והם בטוחים שיגיד לעצמו "אתם מכרתם אותי לעבדות; אתם אמרתם לאבא ׳טרוף טורף יוסף׳; עכשיו הגיעה העת להשיב לכם כגמולכם".

אז הם ממציאים סיפור. הם אומרים ליוסף שרגע לפני שאבא שלהם נפטר, הוא ציווה עליהם להגיד לו שיתגבר על הרע שעשו לו אחיו ושלא יגמול להם רעה בחזרה. הם יודעים שיוסף יכבד את משאלתו האחרונה של אביו.

מעניין שזוהי הדוגמה שמביאה הגמרא ל"לשנות מפני השלום". על פי רוב, כלל זה מובן כדאגה לשלומו של האחר, ואילו במקרה הזה, האחים דואגים לעצמם ולמשפחותיהם. הגמרא אומרת שגם זה לגיטימי. אם שקר קטן מונע סבל גדול, אזי לעיתים השקר הזה לגיטימי.

בהמשך הסוגיה במסכת יבמות מביאה שם הגמרא אמירה מעניינת ואמיצה של רבי ישמעאל. בספר בראשית, שבשבת זו אנחנו מסיימים את קריאתו, גם אלוהים משנה בדיבורו מפני השלום. רבי ישמעאל מפנה אל המקרה שבו המלאכים מבשרים לאברהם ושרה שהם יזכו לילד ושרה לא מאמינה. "וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן", כך כתוב, אך כאשר אלוהים מצטט את שרה בפני אברהם, הוא אומר: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל אַבְרָהָם לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי" (בראשית יח, יב-יג). אלוהים אינו רוצה להעליב את אברהם ולהגיד לו ששרה כינתה אותו "זקן" ולא האמינה שביכולתו להביא ילדים לעולם. כדי לשמור על שלום בית, גם אלוהים משנה מפני השלום.

חשוב להדגיש: שקר הוא שקר הוא שקר, גם אם מכנים אותו "לשנות". היחסים של משפחת ישראל בספר בראשית מלאים בשקרים: יעקב הצעיר משקר לאביו במצוות אימו כדי לזכות בברכת הבכור; בניו של יעקב משקרים לו ואומרים "חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף"; ולאחר מכן הם ממציאים את המשאלה האחרונה של יעקב.

השקרים הורסים את עולמנו, פוגעים עמוקות באמון שניצב בבסיס החברה ופוגעים בכבוד האדם שמשקרים לו. ואולם, פרשת ויחי מלמדת אותנו שתהיה זו טעות לשים את כל השקרים בסל אחד. בחיים הבוגרים ערכים מתנגשים; ההרמוניה אינה שורה בכול. הערך של השלום נושא חשיבות גדולה כשלעצמו, ויש הבדל גדול בין לשנות מפני השלום ובין לשקר מסיבות אינטרסנטיות כדי להכשיר מעשים לא־ראויים. אם שקר קטן יכול להציל את כל משפחת ישראל מזעמו של אחיהם השליט המצרי, אז אולי ראוי לומר אותו.

אני נזכר בהמלצה של קהלת, "אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה" (קהלת ז, ט"ז), ומבין שכוונתה – הֱיה חומל. חז"ל מזמינים אותנו לרקוד ריקוד עדין מאוד; לנווט את דרכינו בין האמת ובין ראיית רגשותיו וכאביו של הזולת כדי ליצור מציאות שכולנו יכולים לחיות בה יחד. "הָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ" (זכריה ח, יט).

תמונה ראשית: יוסף מתוודע לאחיו, ציור של פטר פון קורנליוסן\ ויקיפדיה
מבוסס על פרק 139 "פרשת ויחי - אמת ושלום" בהסכת היומי מקור להשראה