מקהלה לא עליזה: יגאל שוורץ עונה על שאלון "חדש על המדף"

1- מה אתה הכי אוהב בספר שלך?

את הקטע שבו אני מפרט איך נהגנו לקלף את כל פירות ההדר למיניהם שגדלו בפרדס ילדותי. מדובר בקטע שמחיה את החיים שלי בצורה הכי מוחשית. הוא מעביר סוג של מידע לקורא הישראלי שלא גדל בסביבה חקלאית: כמה חושניות וארוטיקה יש בעצים בכלל ובעצי פרי בפרט. הספר גם קשה, והקטע הזה, שבכוונה פותח אותו, נותן תחושה של אידיליה, מקום שהוא גם גן עדן ולא רק גיהינום.
פרופ' יגאל שוורץ  ׁ(יח"צ, דני מכליס)

2- על איזו מצווה אתה מקפיד (לא בהכרח דתית, גם בין אדם לחברו)?

לדעת לפני מי אני עומד ולפני מי אני עתיד לתת דין וחשבון. זו לא בדיוק מצווה, אלא צו פנימי שאני מקפיד עליו. אני חושב שגם אם לא היה אלוהים, היה צריך להמציא אותו כדי ליצור ענווה, ולא במובן של ביישנות – אלא כעמדה רלגיוזית - מעפר באת ואל עפר תשוב.

3- מה היצירה שהיתה לה הכי הרבה השפעה עליך?

ספר בראשית, כי יש בו מצד אחד את כל הדרמה האלוהית, עם לווייתנים ותנינים, ומצד שני, הדרמה האנושית המשפחתית, עם אדם חוה, קין והבל והדברים שנגררים מדור לדור כירושה שתמיד עוברת. הדרמה הזאת מאוד עובדת עליי, ואפשר לראות אותה בספר שלי, את הדבר היסודי הזה שמחבר בין עניינים על-אנושיים לסביבה הביוגרפית.
 

4- מה הספר האחרון שקראת?

את כתב היד של הרומן החדש של סמי מיכאל. עדיין אין לו שם סופי, והוא מספר על משפחה בעירק בשנות ה-40, ובעיקר על היחסים בין הנער למשרתת שמגיעה לבית.
 

5- מה הרעל שלך (סיגריות, סמים, אלכוהול...)?

נהיגה מהירה באלפא רומיאו שלי.
 

6- מהי מדיניות השאלת הספרים שלך?

אין מדיניות. אין השאלה, למעט מקרים חריגים מאוד, כי אני כל הזמן עובד איתם. יש לי בערך 12 אלף ספרים בבית, חוץ ממה שיש באוניברסיטה. אני יכול למצוא כל ספר בתוך עשר שניות. אני לא נותן אותם, ולא מתוך קמצנות, אלא כמו שמנתח לא נותן את האיזמל שלו.
 

7- מהן שעות העבודה שלך?

כל זמן שאני בבית. כשאני בפגישות, אני מרגיש שאני לא באמת עובד.
 

8- לאיזה מדור/כותב בעיתונות אתה מתגעגע?

לביקורות הספרות של מורי ורבי גרשון שקד. לא תמיד הסכמתי איתו, אבל הוא חסר לי - הביטחון שלו, הרצינות שלו, המבט הספקני. חסרה לי הנוכחות שלו כסוג של מראה שמולה אפשר לעמוד.

 
" בספר שלי אני הכי אוהב את הקטע שבו אני מפרט איך נהגנו לקלף את כל פירות ההדר למיניהם שגדלו בפרדס ילדותי. מדובר בקטע שמחיה את החיים שלי בצורה הכי מוחשית. הוא מעביר סוג של מידע לקורא הישראלי שלא גדל בסביבה חקלאית: כמה חושניות וארוטיקה יש בעצים בכלל ובעצי פרי בפרט. הספר גם קשה, והקטע הזה, שבכוונה פותח אותו, נותן תחושה של אידיליה, מקום שהוא גם גן עדן ולא רק גיהינום. "

9- מהם הרגלי הפייסבוק שלך?

אין לי פייסבוק. רק זה עוד חסר לי.

10- אם לא היית גרה בארץ, היכן היית גר?

רק בארץ. הבעיה העיקרית שלנו היא שאנחנו לא באמת תופסים שזה המקום שלנו, ואנחנו מתנהגים כאילו זו דירה להשכיר. ככה שום דבר לא יתכון, וזה נורא מרגיז אותי, ולכן גם בתור אופציה, אני לא רוצה להגיד על מקום אחר שבו הייתי גר.

11-מהי הביקורת הכי מעניינת ששמעת על הספר שלך?

הביקורת של יאיר גרבוז ב"ידיעות אחרונות". אהבתי אותה כי היא באה מהנשמה, והיא גם חריפת שכל ונוגעת בעניין המהותי של הספר: המתח בין כאב וסבל ליופי.

12-מתי באחרונה הרגשת יהודי?

ברגע זה, וברבים מהרגעים שקדמו לו. זו לא חכמה; אני כל הזמן עוסק בתרבות עברית, ואני גם גר בנוה שלום, שיש בה גם יהודים וגם ערבים, כך שבכל רגע אני מרגיש יהודי.

/article/mkhalha-la-aalyzha-ygal-shvvrtz-aavnha-aal-shalvn-hdsh-aal-hamdph

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של בית אבי חי