למה בכוח?

חמותי נעמי לוי היא דתייה. נפגשנו לראשונה אי אז לפני כמעט 20 שנה, בדירה תל אביבית על צומת הרחובות בלפור ואחד העם. היא קיבלה אותי מיד למשפחה, ללא שום הסתייגות. כל מה שנדמה היה לי שיעורר בה, חלילה, חלחלה התקבל אצלה בענייניות, בהומור ובאהדה. במהלך הזמן היא לימדה אותי שיעורים מרתקים בפתיחות כלפי מה שזר לאורחות חיי וביכולת להפריד טפל מעיקר בכל מה שנוגע ליחסים בתוך המשפחה. היא מורה נערצת לא רק עליי, אלא גם על תלמידותיה לתנ"ך וללשון במוסד עירוני להשכלת מבוגרים. ובכל מה שקשור למקורות, היא האורים והתומים שלי.             "זה ישר עושה אותי עצובה כשנותנים הוראה לשמוח". לנדסמן (צילומים: מיכל פתאל) 

אל חודש אדר יש לי רגשות מעורבים, כך שמוכרחה הייתי לדון בו איתה. שוב לא מצאתי את הידיים ואת הרגליים בכל המשמעויות והסמליות שסביב החודש הזה, המתפצל בתוך עצמו, שגם המזל שלו כפול והוא גם ידוע כמביא ברכה, שלא לדבר על זה שמצווין להרבות במהלכו בשמחה. הצרה היא שזה ישר עושה אותי עצובה כשנותנים הוראה לשמוח בכוח. מתייצב אצלי בראש א.ד גורדון עטור זקן ושופע מרץ שמדליק את הפועלים הרצוצים בחוות כנרת לשיר ולרקוד עד שייפלו מהרגליים ויירדמו בלי לחשוב על הצרה הגדולה הזאת שמכונה שיבת ציון.

מה גם שבאדר אני מרבה לחשוב בגעגועים על סבא שלי הלל לנדסמן, שמת בי"ד באדר. בצעירותו הוא השתתף בקרב על הגנת תל חי בי"א באדר, שנגמר, כזכור, גרוע מאוד. ואז, מפה, זה מתחיל קצת לשעשע, כי במוצאי ערב של איזה חג, דווקא לא מזמן, ישבנו אבא שלי ואני מול הטלוויזיה, ובמקרה תפסנו בשידור חוזר תוכנית ישנה של מודי בראון וענת זלצר. מתוך השחזור לעילא של נפילת החצר הגלילית נמסר לאומה במפורש מה שקיווינו שרק אנחנו יודעים – סבא שלי פחות או יותר דפק את העסק. היריות החרישו את אוזניו, והוא לא שמע, ברגע המכריע, את הפקודה לנצור את הנשק. " מה גם שבאדר אני מרבה לחשוב בגעגועים על סבא שלי הלל לנדסמן, שמת בי"ד באדר. בצעירותו הוא השתתף בקרב על הגנת תל חי, שנגמר, כזכור, גרוע. ואז, מפה, זה מתחיל קצת לשעשע, כי לא מזמן ישבנו אבא שלי ואני מול הטלוויזיה, ובמקרה תפסנו בשידור חוזר תוכנית ישנה. מתוך השחזור לעילא של נפילת החצר הגלילית נמסר לאומה במפורש מה שקיווינו שרק אנחנו יודעים – סבא שלי פחות או יותר דפק את העסק "

אף אחד מהמשפחה לא שמע מעולם את הסיפור הזה מפיו של סבא, אגב. והוא גם אף פעם לא ענה על השאלה שלי מה באמת היו מילותיו האחרונות של יוסף טרומפלדור. בנעוריי, אילו ידעת את התשובה לשאלה הזאת, היית נחשבת אחלה ספקית תוכן.

"הידעת כי אצל האוגרים", שיתפתי את נעמי בנפלאות הוויקיפדיה, "המילה U'dar פירושה גבורה? אז אולי בכל זאת אדר מתחבר למעשי גבורה", גם אם בראי השנים מעשי הגבורה האלו נראים כניסיון התאבדות קולקטיבי של צעירים רוסים הנלהבים למצוא גאולה לנפשם. נעמי, שבדיוק הרהרה במגילת אסתר, השיבה בספקנות: "איזו גבורה כבר היתה שם?". ואז, לרגע, השתהתה. מעשה הגבורה היחידי שהיא יכולה לחשוב עליו, שקשור במגילה, הוא של ושתי, אמרה, תוך שהיא הוגה את שמה במילרע, כפי שראוי ולא כפי שנהוג.                 "המילה U'dar פירושה גבורה. אז אולי בכל זאת אדר מתחבר למעשי גבורה"

ושתי, לפי נעמי, הלוא סירבה להישמע למה שציווה עליה בעלה אחשוורוש ולצאת במחולות תוך השלת בגדיה בפני אורחיו ויתר הקרואים. "היא אמרה 'לא!', וחוסר הצייתנות הזה עלה לה בקריירה שלה, ויש אומרים שאפילו בחייה". מדי שנה בפורים נעמי מלמדת את המגילה בכיתה. כשהיא מזכירה את שמה של ושתי, תכף מתרוממות גבות. כך שהיא משתדלת בכל פעם לתקן במשהו את העוול המשווע שנעשה למלכה המודחת שעמדה על כבודה. כשהיא דיברה איתי בלהט על ושתי חשבתי אני על גורדון מחמלי, שבמפורש הסביר שרק מתוך העצב העמוק והייאוש הקודר ביותר אפשר לשמוח בלב פתוח לרווחה. הוא בפירוש חיבב את הדואליות שהיא כרטיס הביקור של ראש חודש אדר.