טובת הילד. ואמו

לפני כמה שנים פנו אלי מתוכנית טלוויזיה נצפית ובועטת במיוחד ודרשו תגובה מיידית. תחקירן של התוכנית, ששם נפשו בכפו, "הצליח להסתנן" למדרכה שמול הסופר במרכז אחת מערי ישראל, ושם הצליחה מצלמתו הנסתרת לתעד את הממצאים הנפשעים: אדם חרדי יושב עם קבוצת נערים מתבגרים. הנערים חמושים כמובן בכל מה שנער ישראלי מתבגר חייב להצטייד בו ביציאה לרחובות: ג'ל בשיער, מראה אופייני של ערס, נרגילה מעשנת ובקבוק אלכוהול זול. והחרדי העבריין, לא פחות ולא יותר, מעז לשבת איתם ולדבר איתם על יהדות, על מסורת, על ערכים ועל למה הם בגוש דן ולא בלונדון או באוקלהומה. חקיקה נגד פעילות העמותה. ח"כ זוארץ (פלאש90)

"אכן, מדובר בפשע חמור שחייבים לבדוק איך הגענו אליו", השבתי לתחקירנית. רגע לפני שהיא בדקה שלא טעתה במספר ושהיא מדברת עם האדם הנכון, הסברתי לה את כוונתי: "צריך לבדוק איך הגענו למצב שבו במדינת היהודים, שבה המורים הם דוברי עברית והצבא הוא כחול-לבן, ההזדמנות היחידה כמעט שיש לנער חילוני מתבגר לשמוע כמה מילים על יהדות היא על ספסל מטונף במרכז המסחרי. איך קרה שבבתי ספר, בתוכניות טלוויזיה ובשירות הצבאי היהדות התאדתה כמעט לחלוטין?". 

השבוע נזכרתי במקרה הזה. הסיבה היתה העליהום התקשורתי והציבורי כלפי מתנדבות אגודת אפרת, והטענה כי הן מערערות את ביטחונן הנפשי של נשים הבאות להפיל את פרי בטנן וגורמות להן, לא עלינו, לחשוב מחדש אם הן שלמות עם המעשה שהן עומדות לבצע.

"הן פוגשות את הנשים האלה במצב נפשי רגיש, על מדרגות הוועדות להפסקת הריון, ומנסות לשכנע אותן כי הפסקת חייו של העובר היא מעשה שלא ייעשה", התלוננו ארגוני זכויות נשים השבוע, והגדילה לעשות ח"כ אורית זוארץ מקדימה, שחווה כנראה את תחושת הלחץ מהבחירות הקרבות שישחררו אותה מכורסאות העור של המשכן, ודרשה לנקוט אמצעי חקיקה נגד פעילות העמותה, שהצילה עד היום, לפי דיווחיה, 54 אלף ילדים וילדות שלא היו אמורים להיוולד.

לא אכנס כאן לגופה, תרתי משמע, של ההפלה. לא על חומרת האיסור לרצוח, באין מילים אחרות, בשר מבשרך, לא על המשקעים שהמעשה מותיר בגופה ובעיקר בנפשה של האישה לנצח, לא על מאות אלפי הנשים שעוברות מסכת ייסורים שעולה עשרות אלפי דולרים כדי להיכנס להריון, ומבחינתן המילה "הפלה" היא הנוראית מכל. ודאי שגם מילים כמו "האיום הדמוגרפי", או "נקמה אמיתית בשמם של ששת מיליוני קורבנות השואה" רלוונטיות לדיון, אבל נוותר עליהן לעת עתה.

מובן שלא אציג כאן זמירות אחרות לחלוטין על נשים שמודות על מזלן הטוב שעה שהן מחבקות ראש קטן, על שבתור לאותה ועדה פגשו את המתנדבת שחיבקה, עודדה, ציירה בוורוד וסיפרה שיש אפילו אופציה לעזרה כספית.

עדיין נשגב מבינתי איך הפלה מרצון (כמובן, חוץ מבמקרים רפואיים שמצדיקים זאת) מעוררת בקרב לא מעט אוכלוסיות זעזוע קטן יותר מאשר חתול שנתקע על עץ, פליט דארפורי שתקוע בין גדרות או לידן, או כישלונותיה של נבחרת ישראל בכדורגל. ולמה להסתפק בעובר? אולי נעלה את גיל ההריגה המותר לשנה? גם ככה עד אז הוא בעיקר משהק וצורח. אולי זה רק מוכיח את התזה שאם תחזור על שקר כלשהו די פעמים, לבסוף האנשים לא יידעו בכלל שהיתה מציאות חלופית. ונכונה. " נשגב מבינתי איך הפלה מרצון מעוררת בקרב לא מעט אוכלוסיות זעזוע קטן יותר מאשר חתול מחתול שנתקע על עץ, פליט דארפורי שתקוע בין או ליד גדרות, או כישלונותיה של נבחרת ישראל בכדורגל. ולמה להסתפק בעובר? אולי נעלה את גיל ההריגה המותר לשנה? גם ככה עד אז הוא בעיקר משהק וצורח "

סטטוסים כמו "אני אוהבת אותך. חולה עליך!1!" משוגרים לאוויר הפייסבוק כבר מגיל תשע.

שיעורי חינוך מיני מתחילים בבתי הספר הממלכתיים בסביבות גיל 12, והפרקטיקה - בערך שלוש שנים לאחר מכן. ובכל "הרומנטיקה" הזאת, איש לא חשב בכלל להסביר לנערים ולנערות ישראל שיש ממדים נוספים להורדת המכנסיים. שזה כבר לא צחוק. זה בן אדם.

מזל שיש עוד כמה מתנדבות, שבלי קשר להיבט הדתי שכלל אינו רלוונטי או לסיסמאות כמו "הן מתייחסות לאישה כמו לרחם מכני", שבינן לבין המציאות אין כיום ולא כלום, יוצאות מדי יום לעמוד על המדרגות המלוכלכות של משרד הבריאות כדי לתת דעה נוספת שקולה שאינה נשמעת במקומות אחרים ולהציל את דור העתיד שלנו. וכל המציל נפש אחת בישראל כאילו הציל עולם מלא.