"יום הזיכרון הוא שיר הלל למוות"

שם: טמיר לנדברג
מקום מגורים: ירושלים
גיל: 25
עיסוק: צלמת

ביוני שעבר היתה טמיר לנדברג חלק מסערה תקשורתית ירושלמית. תערוכת הסיום של בוגרי מחלקת הצילום של מכללת הדסה, שבה היא למדה, היתה אמורה להיות מוצגת במוזיאון אסירי המחתרות בירושלים. בשל התכנים "הבעייתיים" של צילומיה של לנדברג, כמו עירום ונושאים פוליטיים שנויים במחלוקת, נאסר על הצלמת הצעירה להציג את צילומיה במוזיאון. הצילום "כיבוש", שהטריד במיוחד את מנהלי בית הספר, הציג צללים של בני אדם על רקע חצץ. צילום אחר, שזכה לשם "בילעין", הציג צמח מול האור. "כולם חושבים שאני שיא הפרובוקטיביות", אמרה לי אז לנדברג, "אבל כשהם רואים את התמונות הם לא מבינים מה הסיפור". היא בחרה להציג את צילומיה כאות מחאה ברחבה שמחוץ למוזיאון וזכתה לתמיכתם של תלמידים וחברים. באותו יום עברה התערוכה לגלריית הדילה בירושלים.

"אם אמצא דיל טוב אני פשוט אטוס, ואם לא אנסה להימלט למקום בודד ". לנדברג

אילו תחושות עולות אצלך לקראת יום הזיכרון ויום העצמאות?
"רצון לברוח ולהיות במקום אחר, כי איבדתי לא מעט חברים והימים האלה קשים לי. אני מרגישה שהימים האלה נותנים לגיטימציה לכך שכל האנשים האלה מתים וזה מציק לי. אני חושבת שכל אחד זוכר את המתים שלו ומייחס להם מקום, אבל התחושה היא שמסביב יש שיר הלל למוות במקום התמקדות בחיים. זה מורכב".

יש לך ביקורת על המדינה או על יום העצמאות?
"בודאי. בזמן שאנחנו חוגגים את יום העצמאות הפלסטינאים מציינים את הנכבה, יום הזיכרון שלהם. אחרי שמבינים את זה אי אפשר לחגוג את יום העצמאות שלנו באותה צורה. קשה לי לחגוג".

למה את מתחברת ביום העצמאות?
"אני מאוד מתחברת לעצב ולדיכאון ולעובדה ששנייה לאחר מכן חוגגים. זה מסמל בעיני בצורה חזקה את אורח החיים שלנו פה". 

איך את זוכרת את המועדים האלה בתור ילדה? מה את מרגישה שהשתנה בך או בסובב אותך במהלך השנים?
"היו ימים שבהם יום העצמאות היה בשבילי חג שמח וכחול-לבן. אני זוכרת היטב את הזיקוקים ואת חידון התנ"ך. היום, אחרי המלחמה בעזה, אני מרגישה שאנחנו מודעים לכיבוש ולהשלכות שלו, כך זו לא ממש חגיגה".

משהו השתנה מאז בעיניך?
"היו בחיי כמה נקודות מפנה של תהליך התפכחות. לא הפניתי עורף בבת אחת לכל מה שגדלתי עליו. זה היה תהליך מתגלגל שבו התחלתי לשנות את דעתי".

האם את מקנאת באנשים שמתחברים ליום הזיכרון וליום העצמאות?
"אני חושבת שיום הזיכרון אינו קל לאף אחד, ואני לא חושבת שיש מישהו שחווה את היום הזה בפשטות".

מה היית משנה במועדים האלה?
"הייתי הופכת את יום הזיכרון מהלל למוות ליום שבו אנחנו מנסים לחשוב איך אנחנו מונעים את יום הזיכרון הבא למשפחה נוספת. עוד הייתי מבקשת שנזכור שיום הזיכרון שייך לשני הצדדים. זה מעגל שלא נגמר, שלנו ושלהם, והייתי שמחה אם היינו מקדישים אותו לראות איך מפסיקים את המעגל הזה".

מה תעשי ביום הזיכרון וביום העצמאות?
"אם אמצא דיל טוב אני פשוט אטוס, ואם לא אנסה להימלט למקום בודד שבו אוכל להעביר אותם בשקט".