יציאת מצרים נתפסת כאירוע מכונן של ההיסטוריה היהודית, וכמעצבת את הזיכרון הקולקטיבי היהודי עבור כל דור ודור, המחויב "לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". האם אכן מדובר באירוע היסטורי או בזיכרון סיפורי בלבד? האם יש בידינו עדויות למרד של עבדים במצרים העתיקה, שהוביל לשחרור ולמסע הגירה ונדודים המלווה בסיפורי ניסים והתרחשויות על טבעיות? שאלה זו עולה מעת לעת לדיון ציבורי, ומלווה בדיוני משנה על המשמעות של העיסוק בשאלה גופא. חוקרים רבים טענו שאי אפשר לדבר על יציאת מצרים כמאורע היסטורי, משום שאיננו מוצאים התייחסות לאנשים ולאירועים של ספר שמות בתיעוד המצרי הקדום.
בסדרה זו נבחן מחדש את השאלה מתוך הסתכלות מחקרית שונה: במקום לבדוק מה יודעים המקורות המצריים על מה שהתורה אומרת, נבדוק מה התורה יודעת על מה שאומרים המקורות המצריים. כאשר אנו קוראים חלקים מוכרים של התורה לאור כתובות מצריות, שאלת יציאת מצרים כמאורע היסטורי מקבלת אור חדש. לאורה, נבחין כיצד עושה התורה "ניכוס תרבותי" למצרים תוך כדי התפלמסות עם התעמולה המצרית המלכותית של התקופה. כך דימויים, ביטויים ורעיונות מצריים המופיעים בתורה מעלים את ההשערה שרק מי "שהיה שם" עשוי היה להבין את המסר.
פרופ' יהושע ברמן הוא מרצה במחלקה לתנ"ך באוניברסיטת בר אילן. תחומי המחקר שלו כוללים תיאולוגיה מקראית, חקר הסיפור המקראי וחקר ספרות המקרא לאור עולמה של תרבות מצרים העתיקה.
