דיוקנאות

במשך כל חייו עסק ליטבינובסקי בציור דיוקנאות. בתחילה התמחה ברישום, ואחר כך הרבה לצייר דיוקנאות של גיבורי
תרבות עבריים.
החל משנות השלושים התמקד באנשי ציבור.
לרוב נוצרו הדיוקנאות על פי צילום, לבקשתם של אנשים פרטיים ומוסדות רשמיים, שהשתמשו בהם לא פעם כמתנות לאורחים
חשובים. כך יצאו תחת ידיו גרסאות שונות לדיוקנאותיהם של ראשי ממשלות, נשיאים ואנשי שם מהארץ והעולם.
בעוד דיוקנאות אלו היו מקור פרנסה חשוב עבור ליטבינובסקי ואף קיבעו את שמו בציבוריות הישראלית כ״צייר הדיוקנאות הלאומי״, האמן עצמו פיתח כלפיהם יחס מסויג.
עם זאת, הוא הצליח למצוא גם בהם מרחב למחקר האמנותי שעסק בו. התפתחותו הסגנונית ניכרת בהבדלים בין הדיוקנאות
המוקדמים המחויבים לעקרונות סגנון הציור האקדמי אל מול הדיוקנאות המאוחרים, המשוחררים, שבהם בולטת השפעתם של
פול סזאן והקוביזם. מעל שרטוט פני המודל מנתח ליטבינובסק את הצבע והצורה על הקנבס בקווים אחידים, מפרק ובונה אותם
מחדש ככתמים ומוסיף להם נגיעות אקספרסיוניסטיות.