רבנים

דמויות רבניות אומנם הופיעו ביצירתו של ליטבינובסקי מאז שנות העשרים, אך רק בעשורים האחרונים לחייו החל לצייר באובססיביות דיוקנאות של רבנים, רובם בהשראת צילומים וציורים שמצא בספרים.
בניגוד לדיוקנאות הרשמיים, שאותם צייר לפי הזמנה ועל בסיס שרטוט מדויק, דיוקנאות הרבנים נוצרו כחלק ממחקר אמנותי וכאפיק של מסע חיפוש רוחני שהוביל את ליטבינובסקי להזדהות עם שורשיה הרעיוניים של התנועה החסידית.
בהתאם לכך עבודות אלה מתאפיינות בצורניות מפורקת, שנוצרה באמצעות משיכות מכחול חופשיות ובמאפיינים אקספרסיוניסטים, במטרה לשרטט קלסתרים שיש בהם מיזוג בין הגשמי לרוחני ולנאצל.
מאז העת המודרנית ציורי רבנים ותצלומיהם הפכו לז‘אנר פופולרי בציבור החרדי, בבחינת ״והיו עיניך רואות את מוריך״
(ישעיהו ל, כ). מול גישה זו בולטות העבודות של ליטבינובסקי בצורת הגשתן יוצאת הדופן: דמויות הרבנים שלו נעדרות מסגרת
היסטורית, גאוגרפית או זהותית אחידה, ואינן מכוונות להשגיב דמות ספציפית.
הם נוצרו מתוך הזדהות רגשית ובאמצעות מחברים בעלי צביון מודרני וצבע עז מבע, כאילו ביקש האמן ״לגאול״ את הז׳אנר הפופולרי.
22 מתוך עבודות אלה הומרולליטוגרפיות ופורסמו בשני אלבומים מהודרים בשנים 1979 (עין הוד) ו־1980 (הוצאת מורלו, פריז).