בין מאות הדיוקנאות שצייר ליטבינובסקי במהלך חייו, בולטים עשרות המוקדשים לדוד בן־גוריון ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל. כפי שתוכלו לראות במבחר המוצג לפניכם, דרך עבודות אלו מדגים ליטבינובסקי לא רק את פניו השונות של ״הזקן״, אלא בעיקר את יכולתו כצייר שהתפתח מהסגנון הריאליסטי־אקדמי אל עבר התנסויות משחקיות בהתפשטות כתמי הצבע ופירוק הצורות והקווים. מבטו של ליטבינובסקי אינו מבט נוסטלגי: בן־גוריון שימש בתפקידו בזמן שבו צוירו הדיוקנאות במהלך שנות החמישים. אך האמן, סרבן ראיונות נודע, נמנע מלהסביר את סיבת החזרתיות על דמות זו במיוחד. האם מדובר בניסיון ליצור איקוניזציה של אבי האומה מתוך הכרה בגדולתו? או שמא דווקא שליטתו הדומיננטית של בן־גוריון היא שעוררה את חושיו האינדיבידואליסטים של ליטבינובסקי, שביקש להביע מחאה אמנותית דרך שינויי הצורה של המנהיג? כך או כך, מרחק השנים מאפשר לראות את דמותו ההיסטורית של בן־גוריון דרך גילוי צדדים חדשים בתפיסתו ובאישיותו, בדומה לשינוים שמבטא ליטבינובסקי בדיוקנאותיו.